הכירו את שחר כהן, סוכרתי סוג 1 וסמנכ"ל טכנולוגיות מתקדמות בגפן מדיקל.
ספר לנו בקצרה מי אתה, ומתי גילית שיש לך סוכרת ואיזה סוג?
אני שחר כהן. הגילוי שיש לי סוכרת מסוג 1 הגיע בתזמון בלתי נשכח, 3 ימים לפני החתונה שלי, לפני 27 שנים. הרגע המשמעותי הזה הוביל אותי לייעוד שלי – כיום אני סמנכ"ל טכנולוגיות מתקדמות ב'גפן מדיקל', ופועל יום-יום כדי להנגיש טכנולוגיות חדשניות שיעזרו לסוכרתיים בישראל לחיות טוב יותר, ולהפוך את המחלה לחלק קטן יותר מחייהם.
היום, לאחר יותר מ-25 שנים שאתה חי עם סוכרת, איך אתה רואה את ההתפתחות הטכנולוגית לניהול סוכרת?
כשאני מסתכל אחורה על השנים שבהן אני חי עם סוכרת, השינוי הוא באמת עצום. פעם ניהול הסוכרת היה מבוסס במידה רבה על בדיקות נקודתיות, חישובים, תכנון והרבה מאוד קבלת החלטות על סמך מידע חלקי. היום הטכנולוגיה מאפשרת לנו לקבל תמונה הרבה יותר רציפה ומקיפה של מה שקורה בגוף ולהגיב בהתאם.
אבל בעיניי, ההתפתחות המשמעותית ביותר היא לא רק בכל מכשיר בפני עצמו, אלא דווקא בחיבור ביניהם. כשהחיישן, המשאבה והאלגוריתם "מדברים" זה עם זה, חלק גדול מהעבודה שבעבר נדרש האדם עם הסוכרת לעשות בעצמו מתבצע באופן אוטומטי וברקע.
מי שחי עם סוכרת יודע שהיא דורשת תשומת לב 24 שעות ביממה. לכן מבחינתי, טכנולוגיה טובה היא לא רק כזו שמשפרת את הנתונים – אלא כזו שמצליחה להוריד חלק מהעומס היומיומי ולאפשר לנו לחשוב קצת פחות על הסוכרת ולחיות קצת יותר את החיים.
באיזו טכנולוגיה אתה משתמש היום, ואיך היא משפיעה על איכות החיים שלך?
היום אני משתמש במערכת אומניפוד 5, וההשפעה מבחינתי היא קודם כול תחושת חופש וביטחון.
אני אדם פעיל, אוהב לרכוב על אופניים ועל אופנועי שטח ולעשות דברים שלא תמיד מתנהלים לפי לוח זמנים צפוי. הפשטות של החיבור והידיעה שהמערכת תמיד נמצאת שם ברקע מגיבה לשינויים ובכך, מאפשרת לי להתנהל בצורה הרבה יותר ספונטנית ובטוחה.
בנוסף על הגוף יש רק פוד, לא משאבה מחוברת עם צינורית. זה אולי נשמע כמו פרט טכני, אבל בחיים עצמם יש לזה משמעות גדולה. שאין צינורית שמחברת אותי למשאבה, אין צורך לחשוב איפה להניח אותה או איך היא תסתדר עם הבגדים והתנועה שלי, ואני פשוט ממשיך בשגרה.
כאדם פעיל שאוהב לרכוב על אופניים ועל אופנוע, החופש הזה מורגש במיוחד. אני יכול לנוע, להתאמן ולעסוק בתחביבים שלי בצורה טבעית ונוחה יותר, בלי שהמערכת מגבילה אותי או דורשת ממני להתעסק בה כל הזמן. מבחינתי, זו איכות חיים במובן הכי פרקטי של המילה.
גם סביב אוכל וחיי היום-יום, האפשרות לראות באופן רציף מה קורה לרמות הסוכר ולדעת שהמערכת מגיבה לשינויים מעניקה לי יותר ביטחון וגמישות. אני עדיין מנהל את הסוכרת ומקבל החלטות – הטכנולוגיה לא מחליפה את האחריות האישית – אבל היא בהחלט מורידה חלק מהעומס.
כשאני משווה את זה למה שהיה זמין בעבר, ההבדל מבחינתי הוא לא רק בטכנולוגיה עצמה אלא בכמה מקום הסוכרת תופסת בחיים שלי. מערכת שעובדת ברקע, ללא צינוריות, ומאפשרת לי להמשיך לנוע ולעשות את הדברים שאני אוהב – זו מבחינתי התקדמות שמשפיעה באופן ישיר על תחושת החופש, הנוחות ואיכות החיים.
איזה מסר היית רוצה להעביר לאנשים צעירים שחיים עם סוכרת מסוג 1?
המסר שלי הוא פשוט: אל תתנו לסוכרת להגדיר אתכם או את הגבולות שלכם.
סוכרת היא משהו שצריך לנהל והיא בהחלט דורשת אחריות, אבל היא לא צריכה להחליט בשבילכם מה תוכלו לעשות, לאן תוכלו להגיע או איזה חיים יהיו לכם.
הדור הצעיר שחי היום עם סוכרת מתחיל את הדרך בתקופה שבה עומדים לרשותו ידע, קהילה וטכנולוגיות שלא היו קיימים בעבר. כדאי ללמוד להשתמש בהם, להכיר את הגוף, לשאול שאלות ולהיות שותפים פעילים בהחלטות על הטיפול.
ובעיקר – לחלום ולתכנן את החיים קודם, ולמצוא את הדרך לנהל את הסוכרת בתוכם, ולא להפך.
לסיום, מה תאחל לעצמך ולאנשים החיים עם סוכרת בישראל לקראת השנה החדשה?
אני מאחל לכולנו קודם כול שנה של בריאות, איזון והרבה רגעים שבהם אנחנו פשוט שוכחים לרגע שיש לנו סוכרת.
אנחנו נמצאים בתקופה יוצאת דופן מבחינת היכולת של הטכנולוגיה לשנות את החיים של אנשים עם סוכרת. העובדה שפתרונות מתקדמים לניטור ולטיפול זמינים היום בישראל לאנשים עם סוכרת מסוג 1 וגם לאוכלוסיות הולכות ומתרחבות עם סוכרת מסוג 2 היא משמעותית מאוד – וזה בהחלט לא מובן מאליו.
לשנה החדשה אני מאחל שנמשיך לראות את החדשנות מתקדמת, אבל לא פחות חשוב – שנצליח להנגיש אותה לעוד אנשים שיכולים להפיק ממנה תועלת.
וברמה האישית, אני מאחל לעצמי ולכל מי שחי עם סוכרת דבר די פשוט: שהטכנולוגיה תמשיך לעבוד קשה בשבילנו, כדי שאנחנו נוכל להשקיע יותר זמן ואנרגיה בדברים שאנחנו באמת אוהבים.
שנה טובה ובריאה.
