logo_header

הכירו את הדר איתן (פרידמן) מנהלת שירות הלקוחות בגפן מדיקל, סוכרתית טייפ 1

"אמא שלי לא הפסיקה לבכות כל הדרך לבית החולים, הייתי בטוחה שזהו אני הולכת למות". 
בגיל 11 וחצי, 4 חודשים בלבד לאחר הולדת אחותה הקטנה ובשנה טראומטית כשלעצמה עם מלחמת המפרץ, החדרים האטומים, המסכות והטילים, הגיעה הסוכרת לחייה של הדר.

באופן סמלי זה היה בחודש נובמבר, חודש המודעות הבינלאומי לסוכרת. הדר זוכרת היטב את התאריך - 18.11.1990.

מה היה הרקע לגילוי הסוכרת?

"בתקופה שקדמה להופעת הסוכרת, ירדתי במשקל בצורה קיצונית עד כדי שנכנסתי לג'ינס שעלה עליי בכיתה ב' (הייתי בכיתה ו'). בשישי אחד, אמא שלי התעוררה ממנוחת הצהריים שלה וגילתה שסיימתי ליטר וחצי של מיץ מנגו ואני עדיין ממשיכה לשתות. היא הבינה שמשהו לא בסדר ולקחה אותי מיד למוקד. נכנסנו לאחות ואמא שלי (אחות בעצמה במקצועה) דרשה שיעשו לי בדיקת שתן. בבדיקת השתן נמצאה כמות גבוהה של קטונים, מה שהוביל לבדיקת דם מהאצבע שהראתה תוצאה גבוהה של סוכר."

איך הגבת כשהבנת שיש לך סוכרת?

"בזמן שהייתי במוקד עם אמא שלי, חיכיתי בחוץ בזמן שאמא שלי הייתה בחדר של הרופאה ושמעה ממנה על תוצאת הבדיקה. אני זוכרת שהיא יצאה מהרופאה עם משקפי שמש על העיניים, מלאה בדמעות ובוכה ובוכה ובוכה. היא רק אמרה לי 'בואי נוסעים לבי"ח קפלן' ולא סיפרה לי כלום. כל הדרך לבית החולים היא המשיכה לבכות ולא ענתה לי מה יש לי. הייתי בטוחה שזהו, אני הולכת למות. כשהגענו לבית החולים, ישבתי עם הרופא והוא אמר לי: 'יש לך סוכרת ומעכשיו תצטרכי לעשות זריקות'. נתנו לנו הפנייה לבית חולים בלינסון ורק שם הסבירו לי מה המשמעות. עד היום אני זוכרת את חוברת ההסברים המיתולוגית שחילקו בזמנו לילדים. כשהבנתי מה זה אומר שיש לי סוכרת, נרגעתי קצת. הבנתי שהשד לא כזה נורא ובעיקר שאני לא הולכת למות. התמיכה של הצוות הרפואית הייתה מאוד משמעותית בשבילי, וכשהתחלתי לקבל אינסולין, חזר לי התיאבון והתחלתי לישון יותר טוב, אחרי 4 חודשים של שינה לא רצופה עם הפרעות של קימה מרובה לשירותים".

 

היפו VS טילים

איך הסביבה הקרובה שלך קיבלה את הבשורה?

"אמא שלי לקחה את זה הכי קשה, מצד שני בגלל שהיא הייתה אחות היה לה קל יותר להזריק לי, לעומת אבא שלי שאף פעם לא היה מסוגל. בגדול נוצר מתח בעקבות הסוכרת בבית. באותה התקופה הייתה גם מלחמת המפרץ. אני לא אשכח איך במקום לשים מסכה, הייתי יושבת בחדר האטום ואוכלת, העיקר שלא יהיה היפו. בבית הספר, אני בעצמי סיפרתי לילדים. אני זוכרת שעשיתי הדרכה בכיתה וסיפרתי לכולם שיש לי סוכרת ומה זה בכלל אומר כי אף אחד לא ממש ידע. המידע שהיה אז על סוכרת נעורים היה מאוד דל ומוגבל שלא כמו היום, לא היה גם אינטרנט."

אף פעם לא הרגשת חריגה או מוגבלת במשהו בגלל הסוכרת?

"כנערה אף פעם לא הרגשתי חריגה בשום דבר. הפעם הראשונה שהרגשתי שהסוכרת מפריעה לי הייתה כשרציתי להוציא רישיון נהיגה, וכל הביורוקרטיה שהייתה סביב זה תסכלה אותי. הפעם השנייה הייתה בצבא. התנדבתי לצבא מתוך רצון להיות חובשת אבל בגלל הסוכרת הייתי פסולת קורסים ושובצתי אצל קצין רפואה ראשי בחיל הרפואה. אותי זה מאוד ביאס וגם לא הבנתי למה כסוכרתית אני מקוטלגת ונמצאת באותה משבצת עם אנשים שיש להם מגבלות פיזיות שבאמת מונעות מהן לעבור קורס. אחרי הצבא לא נתקלתי במשהו שמנע ממני חיים רגילים. כרוב בנות גילי, יצאתי מהבית, עשיתי תואר, התחלתי לעבוד ושנתיים אחרי יצאתי לטיול הגדול בהודו ל-5 חודשים. כן היו חרדות איך אסתדר בטיול מבחינת הסוכרת, אבל בפועל הכל עבר חלק".

כמו לעבור מנוקיה של פעם לאייפון

איך ניהלת את הסוכרת שלך לאורך השנים?

"לאורך השנים מאז הגילוי תמיד הייתי מאוזנת ובשליטה. בתקופות הכי 'פרועות' שלי ה-A1C שלי עמד על 9.2. זה היה בתקופות שעבדתי בטירוף ולא הייתי בודקת מספיק, ואז כשרציתי להיכנס להריון והייתי חייבת להתאזן יותר, התחברתי לנביגייטור (טרום עידן הליברה) שהפך את ניהול הסוכרת ואת ההתמודדות איתה להרבה יותר קלה. עוד לפני כן, בגיל 21 עברתי מזריקות למשאבה שגם הוסיפה רבות לאיכות החיים שלי, כיוון שעם הזריקות הייתי צריכה כל הזמן לחשב את מינוני האינסולין וזה הוביל להרבה טעויות ובעקבותיהן לאירועי היפו. המשאבה שיחררה אותי מההתעסקות הבלתי פוסקת בחישובים והזרקות, ובעצם איפשרה לי לאכול כשאני רוצה ולא כשהאינסולין דורש. המעבר לאומניפוד הוא בכלל שדרוג מטורף, זה כמו מעבר מנוקיה של פעם לאייפון- אי אפשר לחזור אחורה".

ספרי לנו על מיקרה היפו קשה

בגיל 14 איבדתי את ההכרה בבית הספר בעקבות התקף היפו קשה. אני זוכרת שירדנו להפסקה והתחלתי להרגיש לא טוב וזיהיתי שזה היפו. הרגשתי שאני נופלת, התחלתי לפרכס, יצא לי קצף מהפה, ואחרי חצי שעה התעוררתי כשאמא שלי לידי ולא זכרתי מה קרה. היה לי אובדן זיכרון קצר ואחר כך הכל חזר אליי. בדיעבד שמעתי שהכנסתי את כל בית הספר ללחץ גדול. זה היה מפחיד".

 

כפתור ההפעלה שלי

כמי שמחוברת לטכנולוגיות החדשות, את נתקלת בתגובות ושאלות מאנשים ברחוב?

"כשהייתי מחוברת למשאבה עם צינוריות, הייתי נתקלת בהרבה שאלות מאנשים אבל אף פעם לא הייתה לי בעיה לספר ולהסביר. היום עם הליברה, לפעמים ילדים בגן של אורי (הבן הגדול של הדר, מ.ק) שואלים אותי מה זה הכפתור הזה, ואני משתעשעת בתשובה שאני בעצם רובוט וזה כפתור ההפעלה שלי J".

אפרופו ילדים, הילדים שלך יודעים שאת סוכרתית?

"הילדים שלי יודעים כמובן אבל מן הסתם עדיין לא ממש מבינים את המשמעות. הקטנה שלי בת השלוש סורקת אותי עם הליברה והגדול שלי ככה מתאמן על מספרים. אצלי הם יודעים לקרוא מספרים מגיל צעיר. במקום לקרוא מספרים על בניינים, הם קוראים תוצאות סוכר מהליברה. אני חושבת שאורי הגדול (6) חושב שלכל האימהות יש אומניפוד וליברה כי ליברה ואומניפוד זה חלק מאמא".

איך הגעת לגפן מדיקל?

"לגפן הגעתי כלקוחה כשבאתי לרכוש את הנביגייטור ועל הדרך שאלתי אם הם צריכים עובדים. זה היה נראה לי אידיאלי לעבוד במקום שיש לי חיבור אישי אליו, ו-4 חודשים לאחר מכן התחלתי לעבוד שם."

איך את רואה את התפקיד שלך בגפן מדיקל היום?

"אני עובדת בחברה שאני מאוד מאמינה במוצרים שלה וחושבת שהם משפרי חיים בצורה קיצונית מניסיוני האישי. בגלל זה כמנהלת שירות הלקוחות, כשאני שומעת על סיטואציה של לקוח שמתלונן על אחד המוצרים, מבחינתי נעשה הכל כדי לעזור לו, כי לי באופן אישי חבל שמישהו לא יהיה מרוצה מהמוצרים שלנו כמו שאני יודעת שאפשר להיות. המסר שלי לצוות עוד בשלב הגיוסים הוא שלמחלקת שירות לקוחות אצלנו יש אחריות מאוד גדולה. בשביל הלקוחות שלנו זה שווה ערך להתייעצות רפואית, מדובר באנשים שהחיים שלהם תלויים בנו באיזה אופן בסופו של דבר".

 

לשדר ביטחון לילדים

חלק מהעובדים במחלקה שלך הם כמוך, סוכרתיים - זה מהווה יתרון בעבודה מבחינתך?

"קודם כך זה יתרון מול הלקוחות כי כשלקוח אומר לי משפט כמו 'את לא יכולה להבין את זה' ואני עונה לו שאני כבר 30 שנה עם סוכרת, אין ספק שזה גורם לו להקשיב לי בצורה אחרת. היכולת להזדהות היא חשובה. חוץ מזה כשאנחנו יושבים כמה סוכרתיים ביחד בישיבת צוות זה מאוד מקובל לצאת לרגע מהחדר לקחת משהו מתוק כי יש לך היפו. זה יתרון כסוכרתי לעבוד בסביבה שהיא מבינה ועוטפת".

מסר לסוכרתי החדש?

"אני מעדיפה להעביר מסר להורים של הסוכרתי החדש. התגובה שלכם לסיטואציה עלולה לעשות לילד טראומה לכל החיים. נכון שמדובר בסיטואציה קשה אבל חשוב לקחת בפרופורציות. כשאני מדברת עם הורים כאלה בטלפון, אני תמיד אומרת להם - תשדרו לילד ביטחון, אין לכם מושג כמה שזה חשוב".

 השאלון האישי

מצב משפחתי: נשואה+ 2 אוצרות- אורי (6) וגילי (3) + בוזו הכלב (4)

מקום מגורים: תל אביב, במקור רחובותית

השכלה: תואר 1 בניהול מערכות בריאות, תואר 2 בהתנהגות ארגונית

תחביבים: שחייה

לא יכולה להעביר יום בלי: פרק בנרקוס - מומלץ!

בחיים לא תראו אותי: אוכלת שרצים. למדתי בבית ספר דתי ולמרות שאני חילונית לגמרי, עד היום אני שומרת על כשרות.

 

מאמרים נוספים

Cooking balance" data-image="https://geffenmedical.co.il/uploads/image/article/b070796c03f0e10a20f10844b236aa27.jpg" data-description="

רחל רונדברג (06) הידועה לכולם בשם "קוקי" היא סוכרתית טייפ 1 מאז גיל 03.

">

Cooking balance

רחל רונדברג (06) הידועה לכולם בשם "קוקי" היא סוכרתית טייפ 1 מאז גיל 03.

להמשך קריאה
סיפורו של ליצן רפואי המשמח חולים לא רק בפורים

סיפורו של ליצן רפואי המשמח חולים לא רק בפורים

 'פרוססור סנצ'ו' שם את פעמיו (בנעליו המצחיקות) לבית חולים העמק בעפולה פעמיים בשבוע, שם הוא עובד כליצן רפואי עם ילדים וגם עם מבוגרים. לפני כמה שנים, במהלך עבודתו במרפאת הסוכרת בבית חולים, נחשף סנצ'ו למחלת הסוכרת וליווה כמה ילדים שרק אובחנו. סנצ'ו פותח בפנינו את יומנו האי 

להמשך קריאה
26) קיבלה את הסוכרת בזמן שירותה בצבא כמכ"ית טירונים

">

המתמודדת

ליטל (26) קיבלה את הסוכרת בזמן שירותה בצבא כמכ"ית טירונים

להמשך קריאה