logo_header

סיפורו של ליצן רפואי המשמח חולים לא רק בפורים

סיפורו של ליצן רפואי המשמח חולים לא רק בפורים

'פרוססור סנצ'ו' שם את פעמיו (בנעליו המצחיקות) לבית חולים העמק בעפולה פעמיים בשבוע, שם הוא עובד כליצן רפואי עם ילדים וגם עם מבוגרים. לפני כמה שנים, במהלך עבודתו במרפאת הסוכרת בבית חולים, נחשף סנצ'ו למחלת הסוכרת וליווה כמה ילדים שרק אובחנו. סנצ'ו פותח בפנינו את יומנו האישי שניהל אז, מוצא שלושה סיפורים מעניינים ומתרגש מחדש.

מסעות הליצן במרפאת הסוכרת בבית החולים העמק, מתוך יומנו של ליצן

"GANGA DE LA SUKRAZITA"

לפני מספר שבועות ליוויתי ילדה (ויקי, בת 11 - שם בדוי) שפגשתי לראשונה כשהגיעה לטיפול נמרץ עם חוסר איזון בסוכר ובסופו של דבר התברר שיש לה סוכרת. ידעתי שהיא מגיעה היום לבדיקה ומאוד מצפה לפגישה איתי. מצאתי אותה בחדר ריפוי באומנות יחד עם עוד ילדה סוכרתית (פלורה, בת 01 - שם בדוי). הן מאוד שמחו לראות אותי. קשקשתי איתן קצת בג'יבריש ואז הצטרף ילד שלישי (בן 21), כולם סוכרתיים טריים שרק עכשיו מנסים להסתגל לשינוי הענק בחייהם.

הוצאתי את האקדחים הקטנים שלי והמחזנו סרט אקשן: אני גנב שמנסה לגנוב כסף מהחדר, הם שוטרים שעוצרים אותי, אני שולף אקדח והם יורים בי... היה משעשע ושיתוף הפעולה שלהם יצר קטע פשוט מדליק. ואז הם הציעו שנלך למחלקת סוכרת לאחיות שם. הגענו אל המרפאה (בקצה השני של ביה"ח) תוך התגנבות עפ"י כל כללי לוחמה בשטח בנוי. בתחילה נכנסנו אל אולם ההמתנה, שהיה מלא באנשים, התערבבנו בקהל בלי לעורר חשד ועל פי סימן ממני שלפנו אקדחים ובצענו "שוד בנק" אכזרי. מעודדים מההצלחה פרצנו אל המרפאה. עברנו חדר חדר והתנפלנו בקשיחות ובאכזריות על כל האחיות. חלק לקחנו כבנות ערובה, חלק פשוט הרגנו. הסברתי שאנחנו: "GANGA DE LA SUKRAZITA", ושדדנו את כל הסוכרזית מהמטבח. משם עברנו לקפיטריה של ביה"ח וכיוון שסירבו לתת לנו כסף מהקופה לקחנו את הקטשופ כשלל.

מה בעצם היה שם בסיטואציה הזאת חוץ מהומור, מה ניסית לייצר?

"אני חושב שלתת לילדים כוח חסר פרופורציות שאיתו הם יכולים להסתובב בביה"ח לא כחולים אלא ככנופיה מרושעת שנוקמת ברופאים, באחיות, בעובדים ובסתם אנשים תוך הכרזה מוצהרת (אם כי מרומזת) שאנחנו כנופיית הסוכרת, יוצרת חלום רפואי שכזה. אין לי ספק שבפעם הבאה שהם הגיעו למרפאה כל ההתייחסות שלהם לסיטואציה הייתה אחרת".

איך צוות ביה"ח קיבל את 'המשחק' הזה?

צוות ביה"ח שיתף פעולה בצורה נהדרת. לא היה צורך בהכנה מוקדמת או הסבר. אם אני כליצן חי את הסיטואציה ומבהיר אותה (במשחק ובג'יבריש) הן לילדים והן לצוות, בו במקום נוצר החלום! כל המשחק נמשך כשעה וחצי, סיימתי אותו רטוב מזיעה אבל מלא סיפוק ומיותר לציין שכל כך נהניתי...


 

 שלגייה והתפוח

 
במחלקה א' יש רופא אחד, דוקטור קובי (שם בדוי). הוא משתדל מאוד לשתף פעולה ומנסה, גם בשיחות וגם במעשה, להבין את האפשרויות שבשימוש בליצן. כשהגעתי למחלקה, הוא הפנה אותי לילדה בחדר. "היא בסדר", הוא אמר "גילו לה סוכרת והיא קצת עצובה". ממפגש קודם שהיה לי עם ילדה סוכרתית אני כבר יודע שגילוי המחלה הוא מאוד מערער, הן את הילדה והן את המשפחה. כל החיים משתנים בבת אחת: דיאטה מיוחדת, בדיקות וזריקות יומיומיות, ביקורים תכופים בביה"ח וכו'.

ד"ר קובי נכנס ראשון לחדר והזמין אותי פנימה. הילדה ישבה במיטה ולא התייחסה אלי, ההורים שלה עמדו לידה. בחרתי להתעלם ממנה. על המיטה הייתה מונחת עטיפה ריקה של בובת ברבי, שהילדה קיבלה. הרמתי את הקרטון הצבעוני, הסתכלתי עליו, הבטתי על הקיר שם היו תלויות תמונות, הורדתי את אחת התמונות ותליתי את הקרטון במקומה. אח"כ לקחתי חלק אחר של העטיפה, הסתכלתי עליו וד"ר קובי הקדים אותי, הוריד את התמונה השנייה, שהייתה תלויה על הקיר ותליתי במקומה את הפלסטיק. מרוצה הבטתי בשתי ה"תמונות" החדשות. הילדה, כך ראיתי, עקבה אחרי. ד"ר קובי שוב הקדים אותי, לקח חולצה של הילדה, שהייתה מונחת על המיטה, חיפש מקום לתלות אותה ומשלא מצא, הניח אותה על הראש של האבא, כאילו הוא קולב. הילדה צחקה והרופא נפרד מאתנו והלך.

ניגשתי אל האבא ובמקום להוריד את החולצה מהראש, סידרתי אותה כמו מטפחת. כל המשפחה צחקה. אז ראיתי תפוח מונח ליד המיטה. לקחתי את התפוח ונתתי לאבא. הסברתי לו (בג'יבריש) שיתן את התפוח לילדה כמו מכשפה זקנה (הדגמתי לו), הילדה אמרה משהו בערבית והם הסבירו לי שהיא לא רוצה לקחת, כי היא מפחדת למות(!). חשבתי לרגע, פתחתי את התיק שלי והוצאתי סטטוסקופ, משקפיים ומזרק גדול שיש לי. אמרתי לה שיש רופא, הכל בסדר וסימנתי לאבא לתת לה את התפוח. הפעם היא לקחה אותו...נגסה בו ו..."התעלפה". מיד ניגשתי אליה, "בדקתי" אותה, נתתי לה זריקה בירך והיא "התעוררה" לשמחתם של ההורים. לסיום הורדתי את המטפחת מהראש של האבא, "יריתי" בה ו"הרגתי" את המכשפה...עכשיו הכל בסדר!

השתמשת באגדת ילדים ידועה לצורך העברת המסר, אתה חושב שהמסר עבר?

"אין לי ספק שהילדה החכמה, עיבדה דרך הסיפור את מה שקורה לה. שיתוף הפעולה שלה ושל ההורים היה מרגש ומדהים. במחשבה לאחור על המקרה, אין לי ספק שזה היה הרבה יותר משמעותי עבורה מאשר סתם להצחיק אותה. טוב שפגשתי את ד"ר קובי לפני שנכנסתי לחדר, טוב שידעתי מה יש לה, טוב שהצלחתי להיות קשוב לדברים שקיימים מסביב ולא אילצתי את הסיטואציה".

 עסק קולינארי

נכנסתי בטעות לדיאליזה מבוגרים הסמוכה לטיפול נמרץ ילדים, לא יכולתי לצאת סתם. התחלתי בשקט להסתובב. ניגשתי לאחד המטופלים ובעדינות שאלתי: "בירה?" לא חיכיתי לתשובה ומיד מזגתי לו (פנטומימה...). הוא לקח. פניתי למטופל לידו ושוב שאלתי: "בירה?". "לא!" הוא ענה במבטא רוסי כבד "וודקה!!!!" מיד שלפתי שתי כוסיות ומזגתי. "לא!" הוא סימן לי "כזה!!" והראה בידו כוס גדולה, מזגתי... הפניתי את תשומת ליבי לאחיות, לאחת נתתי "רום צ'וקולטה" והשנייה בקשה רק קפה ("אספרסו לאטה גרנדו דובלו מאקיאטי...") עברתי למטופלים בצד השני של החדר. בגלל היותם מוסלמים הם ויתרו על האלכוהול אז בישלתי קפה שחור והגשתי עם בקלוואה. העסק הקולינארי הזה השתלם ומהר מאוד מצאתי את עצמי מנפנף עם גליונות האישפוז מעל מנגל דימיוני ומוציא מהמקררים (עגלות הכביסה...) קבבים, סטייקים ושיפודים.

איך הייתה החוויה הזאת ביחס לקודמות, שכן פה מדובר במבוגרים ולא בילדים?

"היה טעים ומקסים. מקסים לראות איך לאט לאט הם נכנסו למשחק שלי. איך שיחקנו סביב הדבר שהוא מין הסתם קשה מאוד, שכן אם יש משהו שהחולים האלה לא יזכו לו יותר זה מנת בשר רווית שומן ו/או אלכוהול".


 

 שאלון לליצן

פרוססור סנצ'ו הוא שם הבמה/ביה"ח של ירון סנצ'ו גושן (47) - ליצן רפואי, שחקן ויוצר. בימים אלו, מלבד בבית החולים העמק, תוכלו למצוא אותו מופיע בהצגת יחיד שהוא כתב בשם "החיים עפים". מדובר במופע ליצנות וירטואוזי, פילוסופי ורב תחומי שנוצר מתוך תובנות, חוויות ומצבים מעולמו של ליצן רפואי, המעורר מחשבות על החיים, המוות והתנועה שביניהם. במקביל הוא מריץ מופע נוסף בשם "מה נפאל עליי", המספר את סיפורו כליצן רפואי במשלחת לקטמנדו של אחרי רעידת האדמה ב-2015.
סנצ'ו הינו בעל תואר ראשון מטעם אוניברסיטת חיפה, במסלול ייחודי לליצנים רפואיים, ובוגר בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. שנים רבות הוא מופיע ומשחק בתיאטרון, תיאטרון רחוב, קרקס ומופעים המשלבים אינטראקציה עם קהל. סנצ'ו שייך לעמותת "רופאי חלום" שקמה בשנת 3002 והיה מראשוני הליצנים שהצטרפו אליה. העמותה נאבקת על מעמדו של הליצן הרפואי ופועלת לשילובו כחלק מהצוות הפארא רפואי בבתי החולים, כאשר המטרה היא שהליצן לא יהיה רק צוות הווי ובידור, אלא מעורב במהלכי הטיפול, כולל להיכנס לחדרי בדיקה ואפילו לחדרי ניתוח.

סנצ'ו הינו בעל תואר ראשון מטעם אוניברסיטת חיפה, במסלול ייחודי לליצנים רפואיים, ובוגר בית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים. שנים רבות הוא מופיע ומשחק בתיאטרון, תיאטרון רחוב, קרקס ומופעים המשלבים אינטראקציה עם קהל. סנצ'ו שייך לעמותת "רופאי חלום" שקמה בשנת 3002 והיה מראשוני הליצנים שהצטרפו אליה. העמותה נאבקת על מעמדו של הליצן הרפואי ופועלת לשילובו כחלק מהצוות הפארא רפואי בבתי החולים, כאשר המטרה היא שהליצן לא יהיה רק צוות הווי ובידור, אלא מעורב במהלכי הטיפול, כולל להיכנס לחדרי בדיקה ואפילו לחדרי ניתוח.

מה היתרון שיש לליצן רפואי על אנשי הטיפול בבית החולים?

"הליצנים הם דווקא אלו מצליחים להגיע למקומות מאוד אינטימיים ועמוקים עם אנשים, וגם כשהם מזהים התנגדות, הם לרוב מצליחים בדרכם לפצח אותה ולייצר אינטראקציה. אני מסתובב בבית החולים בהרגשה טובה ומצליח להדביק בה אנשים אחרים, גורם למשהו אצלם להיפתח."

איך באמת מתמודדים עם התנגדות?

"בחוויית האשפוז כמעט אין משהו שאפשר להתנגד אליו. אנשים זרים מכאיבים לך, אתה ישן במיטה שאתה לא רגיל אליה ואוכל אוכל שאתה לא אוהב. לכן, גם במקום שבו יש התנגדות, יש נקודה של אור - לפחות זה המקום היחיד שאפשר להתנגד אליו בחוויה".

היית מגדיר את המטרה שלך כליצן רפואי בלהצחיק אנשים חולים?

"להצחיק זה אמצעי זו לא המטרה, המטרה יכולה להיות הסחת דעת או ההיפך - דווקא להסתכל על 'הפיל' שבחדר, בזמן שכולם מתעלמים ממנו. הליצן הרפואי מזכיר לנו את האופציה שאפשר לא לקחת הכל ברצינות. בעוד שבית החולים כולו מתעסק בחולה ואיך לרפא אותו, הליצן באיך לשחק איתו. למשל: לשחק כדורגל עם ילד שעבר קטיעה, לרקוד עם נערה משותקת, ל"הקיא" יחד עם מישהי שעכשיו עברה כימו. להציף את התחושות ולהתחבר אליהן, ממקום קצת אחר. בנוסף, החוויה היא גם לצוות הרפואי. הם עובדים כל כך קשה וגם הם במצוקה. הם משתוקקים להפוגות הקומיות האלו של היום."

איך נכנסים ויוצאים מדמות הליצן כל פעם, לא לוקחים כל סיפור מביה"ח הביתה?

"להצחיק זה אמצעי זו לא המטרה, המטרה יכולה להיות הסחת דעת או ההיפך - דווקא להסתכל על 'הפיל' שבחדר, בזמן שכולם מתעלמים ממנו. הליצן הרפואי מזכיר לנו את האופציה שאפשר לא לקחת הכל ברצינות. בעוד שבית החולים כולו מתעסק בחולה ואיך לרפא אותו, הליצן באיך לשחק איתו. למשל: לשחק כדורגל עם ילד שעבר קטיעה, לרקוד עם נערה משותקת, ל"הקיא" יחד עם מישהי שעכשיו עברה כימו. להציף את התחושות ולהתחבר אליהן, ממקום קצת אחר. בנוסף, החוויה היא גם לצוות הרפואי. הם עובדים כל כך קשה וגם הם במצוקה. הם משתוקקים להפוגות הקומיות האלו של היום."

איך מגיע ליצן רפואי לאזור של אסון טבע?

"אחרי רעידת האדמה בנפאל בשנת 2015, עמותת רופאי חלום החליטה לצרף 5 ליצנים למשלחת של בית חולים שדה, שם הייתה לנו חוויה מטורפת ואפילו עברנו ביחד גם את רעידת האדמה הגדולה השנייה. השנה הייתי במיאמי 01 ימים אחרי ההוריקן, ובעבר הייתי גם בתאילנד שאחרי הצונאמי. כיום זה אפילו נכנס לצבא כחלק ממערך המילואים בזמן חירום. לליצן אין גבולות של מקום, שפה ותרבות. במצבים כאלו עובדים עם אוכלוסיות פוסט טראומטיות, שמתמודדות עם תחושות אוניברסליות. אני סומך על אלוהי הליצנים שישים אותי במקומות שאני צריך להיות בהם."

לסיכום - מיהו ליצן רפואי?

"ליצן רפואי הוא קודם כל ליצן באופיו, בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה, תמימות ושמחת חיים. הוא דמות המהלכת על חבל הקרקס שבין האסון לעוצמת החיים, בין החיים למשל על החיים".

מאמרים נוספים

26) קיבלה את הסוכרת בזמן שירותה בצבא כמכ"ית טירונים

">

המתמודדת

ליטל (26) קיבלה את הסוכרת בזמן שירותה בצבא כמכ"ית טירונים

להמשך קריאה
Cooking balance" data-image="https://geffenmedical.co.il/uploads/image/article/b070796c03f0e10a20f10844b236aa27.jpg" data-description="

רחל רונדברג (06) הידועה לכולם בשם "קוקי" היא סוכרתית טייפ 1 מאז גיל 03.

">

Cooking balance

רחל רונדברג (06) הידועה לכולם בשם "קוקי" היא סוכרתית טייפ 1 מאז גיל 03.

להמשך קריאה

הכירו את הדר איתן (פרידמן) מנהלת שירות הלקוחות בגפן מדיקל, סוכרתית טייפ 1

"אמא שלי לא הפסיקה לבכות כל הדרך לבית החולים, הייתי בטוחה שזהו אני הולכת למות". 
 

להמשך קריאה